החלטה בתיק בר"ע 46749-12-11

1.         לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי  לעבודה בחיפה, מיום 22.12.11 (השופטת מיכל אריסון חילו, נציגת עובדים שרה דורון ונציג מעבידים יוסף הלפרין; ס"ע 35983-11-11), לפיה נדחתה בקשת המבקש לצו מניעה זמני כנגד איוש משרת גזבר המשיבה 1 במינוי זמני או קבוע עד להכרעה בתביעתו של המבקש.

            הרקע העובדתי

2.         המבקש החל עבודתו במועצה המקומית ג'ת כמנהל חשבונות ראשי בשנת 1984. בשנת 2001 המבקש זכה במכרז שפורסם לתפקיד גזבר המועצה, והחל לכהן בתפקיד זה ביום 1.1.02.

המועצה המקומית ג'ת, אוחדה בשנת 2003 עם המועצה המקומיתבאקה אל גרביה במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות כלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004) (מס' 2),התשס"ג-2003. האיחוד בוטל בשנת 2010 בחוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה אל גרביה וג'ת)תש"ע-2010 (להלן: " חוק הביטול"), והמועצה המקומית ג'ת, שבה להיות מועצה מקומית עצמאית (להלן: " המועצה"וגם "המועצה המקומית ג'ת").

3.         במסגרת איחוד המועצות נוצרו כפילויות של בעלי תפקידים, אשר הובילו לצמצום של בעלי התפקידים. במסגרת המועצה המאוחדת כיהן המבקש כסגן גזבר. לאחר החלטת הביטול הושבו התקנים המלאים למועצה המקומית ג'ת. חוק הביטול קבע בסעיף 9(א) כי השר יקבע הוראות לעניין עובדי הרשות המאוחדת, ובלבד שיתקיימו התנאים המפורטים, ובסעיף 9(א)(2) קבע כי " הזכויות שהיו כדין לעובד הרשות המאוחדת, ערב יום הביטול ואשר היה לעובד אחת המועצות המקומיות ישמרו לו, ויראו אותן כזכויות הנובעות מעבודתו במועצה המקומית שאליה עבר כעובד".

המבקש ביקש להתמנות לגזבר המועצה המקומית ג'ת, אולם נמנע ממנו לעשות כן היות ולטענת המשיבות הוא אינו עומד בתנאי הסף, כפי שפורסמו במכרז לאיוש תפקיד זה. עוד נטען כי ערב יום הביטול כיהן המבקש כסגן גזבר, ועל כן אין חובה למנותו לתפקיד זה מכוח סעיף 9(א) לחוק הביטול.

4.         המבקש הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, להצהיר על זכותו לשמש בתפקיד גזבר המועצה המקומית ג'ת לאחר ביטול האיחוד. בד בבד עם תביעתו הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צווים זמניים, בה הוא עתר למתן צו זמני לשימור הסטטוס קוו בו יוצהר כי הוא ממלא את תפקיד הגזבר במועצה וכן למתן צו זמני שימנע מהמשיבות לקלוט מאן דהוא מלבדו לתפקיד גזבר, בין באופן זמני ובין במכרז.

5.         בתאריך 20/11/2011 ניתן על ידי בית הדין קמא צו ארעי - בו נקבע כי עד להחלטה אחרת של בית הדין - לא ימונה אדם אחר לשמש כגזבר במועצה. לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, נדחתה בקשת המבקש לצווים זמניים בהחלטה מיום 22.12.11, והחלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפנינו.

          החלטת בית הדין קמא

6.         ביום 22.12.11 קבע בית הדין קמא כי אין מקום להעתר לבקשה למתן צווים זמניים.

בית הדין קמא קבע כי בשים לב להוראת סעיף 9(א)(2) לחוק הביטול לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי עקב שמירת הזכויות בסעיף זה הוא זכאי להמשיך לשמש כגזבר במועצה המקומית ג'ת, זאת מן הטעם שערב יום הביטולזכויותיו ברשות המאוחדת היו של "סגן גזבר"ולא של "גזבר".

בית הדין הוסיף וציין כי לא שוכנע, בשלב הלכאורי של סעד זמני, כי יש לראות במבקש כ"גזבר" המועצה המקומית ג'ת מתחילת עבודתו בשנת 1984 ועד היום, וכי באשר לטענה כי בתקופה בה ראש הרשות המאוחדת דאז לא איפשר את איחוד הרשויות ודאג להמשך פיצולן, לא ניתן לקבוע מסמרות מבלי לשמוע ראיות בעניין זה.

בית הדין קמא ציין כי לא מצא ממש בטענת המבקש להפליה מול עובדים אחרים, אשר המשיכו לכהן בתפקידם ברשות המאוחדת גם לאחר ביטול האיחוד, משאלו עמדו בתנאי הסף של המכרזים שפורסמו לתפקיד, בעוד המבקש לכאורה אינו עומד בתנאים אלו, גם לא לתפקיד של ממלא מקום גזבר באשר אין לו השכלה אקדמית.  משכך, נדחתה הבקשה לצווים זמניים, והצו הארעי מיום 20.11.11 בוטל. בית הדין קמא קבע את המשך סדרי הדין לדיון בתביעה לגופה. בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

            טענות המבקש

7.         עיקר טענות המבקש בבקשת רשות הערעור שלפנינו הן אלו:

א.        המבקש טען כי שגה בית הדין קמא בקובעו כי אין מקום ליתן סעד זמני למבקש עד להכרעה בתביעתו, שכן הלכה למעשה כיהן במהלך כל תקופת העסקתו כגזבר המועצה. לדברי המבקש יש ליתן משקל מכריע לתפקיד אותו מילא בפועל, דהיינו למהות היחסים, ולא להגדרת התפקיד בה נשא, שלהווי ידוע כי בדיני העבודה אינה חזות הכל.

                        משכך, טען המבקש כי חלה חובה להמשיך ולהעסיקו בתפקיד זה, ללא קשר לתנאי המכרז החדש, ולהוראה בחוזר מנכ"ל מיום 21.8.11 ביחס לדרישה לתואר אקדמאי. לגישת המבקש תנאי הסף החדשים לפיהם נדרש תואר אקדמאי לכהונה בתפקיד גזבר אינם חלים על המבקש בשל הנסיבות העובדתיות המיוחדות של עניינו.

ב.         המבקש טען כי עובדים בכירים אחרים של המועצה המאוחדת הוחזרו לאייש את תפקידם עובר לאיחוד במועצה, מבלי שנערכו מכרזים חדשים - וראוי כי דין זה יחול גם על עניינו.

ג.         לטענת המבקש החלת ההוראה שבחוזר המנכ"ל על עניינו איננה מידתית ובלתי סבירה באופן קיצוני, פוגעת בזכות השיוון ומנוגדת לעקרונות ההגינות ותום הלב. עוד טען המבקש כי ההוראה אינה יכולה לחול למפרע, וכי היא פוגעת בעקרון ההסתמכות של המבקש, אשר שינה מצבו לרעה על יסוד ההנחה כי יכהן בתפקיד הגזבר לאחר ביטול האיחוד.